דחיית ערעור על חומרת העונש בביצוע מעשה מגונה בשוהה בלתי חוקית ע"י קצין משטרה בדרגת פקד

  הנשיא י. פלפל:

1.         המערער, עו"ד במקצועו, היה בעת ביצוע העבירות שיתוארו להלן, קצין משטרה בדרגת פקד ושימש כסגן ראש משרד החקירות של מרחב אילת של משטרת ישראל.

2.         המערער הורשע, על סמך הודאתו, בביצוע עבירה של מעשה מגונה תוך הפעלת לחץ - עבירה לפי סעיף 348(ג)+(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בכך שבתאריך 19.2.2004 בהיותו קצין תורן של מרחב אילת, סייר בעיר ובמהלך הסיור, בהיותו ליד מלון "דן אילת", עצר לבדיקה מונית שבה נסעה המתלוננת, שנחשדה על ידו כשוהה בלתי חוקית, העוסקת במתן שירותי מין תמורת תשלום. המערער הורה למתלוננת לצאת מן המונית ולהיכנס לניידת שבה נסע לצורכי תשאול והורה לנהג המונית לעזוב את המקום באומרו לו שלאחר שיסתיים התשאול הוא יתקשר אליו טלפונית על מנת שיבוא לאסוף את המתלוננת.

            בהיות המערער והמתלוננת לבד בניידת החל המערער בנסיעה בכביש עוקף אילת. במהלך הנסיעה המערער וידא עם המתלוננת שהיא אכן שוהה בישראל באופן בלתי חוקי ועוסקת במתן שרותי מין בתשלום ולאחר מכן:

" הנאשם עצר את הניידת במקום מבודד, סמוך למחצבה בקצה דרך שחמון באילת, וניהל עם המתלוננת שיחה במהלכה ביקש ממנה כי תקיים עימו מגע מיני. זאת עשה הנאשם ביודעו כי המתלוננת נתונה תחת איום גירושה מהארץ, בנסיבות היותה שוהה בלתי חוקית המעוכבת על ידו, כקצין משטרה, בניידת משטרתית ובמקום מבודד. בנסיבות המתוארות לעיל, ושלא בהסכמתה החופשית, ניאותה המתלוננת לקיים עם הנאשם מגע מיני, במהלכו הפשיל הנאשם את מכנסיו והחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת, וזו ביצעה בו מין אוראלי עד שהגיע לסיפוקו. לאחר מכן הסיע הנאשם את המתלוננת סמוך לתחנת המשטרה באילת, התקשר טלפונית לנהג המונית, הודיע לו כי סיים את הטיפול המשטרתי במתלוננת, וביקש ממנו כי יגיע לאסוף אותה לביתה".

3.         המערער נדון ע"י כב' סגנית הנשיא, השופטת ד. בלטמן-קדראי, ל-17 חודשי מאסר, מתוכם 7 חודשים לריצוי בפועל ויתרת התקופה על תנאי לבל יעבור, במשך שנתיים מתום תקופת מאסרו, עבירה נוספת בה הורשע.

4.         לאחר שהמערער הודה בעובדות כתב האישום, ניתנה, ביום 5.5.05, החלטה לפיה ביצע המערער את העבירה ובית המשפט ציווה על הגשת תסקיר של שירות המבחן שיתייחס הן לשאלת ההרשעה והן לשאלת העונש שיש להטיל על המערער.

5.         שרות המבחן המליץ לשקול אפשרות שלא להרשיע את המערער בדין ולהטיל עליו "עונש של של"צ בהיקף נרחב של 600 שעות עבודה".

            קצין המבחן כתב:

"בשקילת המלצתנו לא נעלמו מעיננו הן הצורך בהרתעת הציבור והן המשמעות החמורה והקשה של עברתו אשר נעברה עת שגל מילא תפקיד בכיר במשטרת ישראל. יחד עם זאת, כאמור, אנו מתרשמים כי גל לוקח אחריות מלאה וממשית על מעורבותו הפלילית, הפיק את הלקחים המתאימים ולהערכתנו הסיכון שיחזור על מעשים דומים בעתיד הינו נמוך. כיום הוא מצוי במצב משברי בגין הפגיעה במעמדו החברתי, הכלכלי האישי הקשורה להשלכות חשיפת מעשיו בציבור ומפיטוריו ממשטרת ישראל, גל משקיע מאמצים על מנת לשקם את חייו על היבטיו השונים. מבחינתו הרשעתו בדין משמעותה איבוד מקור פרנסתו לאור הסיכון שישלל רשיונו לעסוק בעריכת דין. לאור האמור לעיל, מהיבט הצר של הרתעתו האישית אנו סבורים כי עונש של של"צ בהיקף נרחב של 600 שעות, ללא הרשעתו בדין, יהווה עבורו, גורם הרתעתי משמעותי ומאידך יאפשר את שיקום חייו. מחד קיימת אצל גל נזקקות לטיפול שיהיה בו בכדי לסייע לו להעמיק את הבנתו באשר לרקע למעשיו, משמעותם והשלכותיהם. אולם, כיום אינו פנוי להשתלב בתהליך טיפולי נוכח התחייבויותיו התעסוקתיות ומחיצות עמידתו בדרישות השל"צ בהיקף כמומלץ באם כבוד בית המשפט יחליט להטיל עליו עונש זה. במצב עניינים זה, נוכח הערכתנו כי מסוכנותו לחזור על מעשיו הינה נמוכה אין אנו ממליצים להעמידו בפיקוחנו.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אנו ממליצים בפני כבוד בית המשפט לשקול בחיוב את האפשרות שלא להרשיעו ולהטיל עליו עונש של של"צ בהיקף נרחב של 600 שעות עבודה אשר יבצעו בקרבת מקום מגוריו כיום (נתניה). באם המלצתנו תתקבל גל יעבוד בתפקידי חונכות ושיעורי עזר ב"מפתן בית ליד בית ספר תיכון לנערים" וכן בתפקידי ליווי הובלה ותחזוקה ב"חוות רכיבה טיפולית בתל-מונד".

6.         בית המשפט בהחלטתו מיום 5.5.05, החליט שלא לקבל את המלצת שרות המבחן שלא להרשיע את המערער. המערער הורשע ודינו נגזר, ומכאן הערעור.

7.         בערעור מבקש ב"כ המערער, לבטל את הרשעתו של המערער ולהורות על ביטול עונש המאסר שהוטל עליו. הנימוקים לכך, אליבא דעו"ד אמיר, הם כדלקמן:

א.         "הרשעת המערער והטלת עונש מאסר עליו אינם מתיישבים עם תמונה של מערער נורמטיבי, חיובי, מלח הארץ, בעל אישיות התנדבותית, מידות תרומיות מושרשות, איש חוק ומוסר, אב ובעל למופת, ומאידך גיסא - אין הסיפא-קרי-הרשעת המערער ושליחתו לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח דומים ומתיישבים עם רוח הדברים כפי שפורטו לעיל. לפיכך ולאור הפער, תמוהים עד מאוד הכרעת הדין וגזר הדין, שכן נראה כי אינם דרים בכפיפה אחת עם אמירות ביהמ"ש קמא, עד כי נוצרת סתירה בין קביעות בית המשפט הנכבד קמא ביחס למערער, נסיבותיו ואישיותו לבין גזר הדין אשר ניתן בסופו של יום".

ב.         "על פי עובדות כתב האישום, לא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה, מדובר היה במקרה חד פעמי, אקראי וספונטאני, מפגש שלא תוכנן מראש ולא ניתן היה לצפותו במהלך הסיור השגרתי אותו ביצע המערער - והכל בניגוד לקביעת ביה"מש הנכבד קמא".

ג.          לדעת הסניגור, "אין חולק כי המערער טעה טעות חמורה עת פנה למתלוננת וביקש ממנה כי תבצע בו מעשה אוראלי. יחד עם זאת, לא ניתן לטעון ואין גם חולק כי המערער לא דרש את המעשה אלא ביקש ונענה בחיוב".

ד.         עוד טוען ע"ד אמיר, כי "טעה בית המשפט הנכבד קמא, בהתעלמו לחלוטין מן העובדה כי המערער לא סורב בשום שלב ע"י המתלוננת, להיפך, גם על פי עובדות כתב האישום, המתלוננת הביעה הסכמתה הפוזיטיבית לביצוע המעשה".

ה.         לדברי עו"ד אמיר, "המתלוננת כלל לא הגיעה להתלונן מיוזמתה בגין פגיעה בה לכאורה, ונראה כי מי שעמד מאחורי הגשת התלונה היה גורם עברייני מובהק שהיה לו עניין במעמדו של המערער, הא ותו לא!" ..." טעה בית המשפט הנכבד קמא עת התעלם לחלוטין מן העובדה, כי באם היה המערער משלם למתלוננת עבור שירותיה לא היה מוגש כתב האישום כלל. ביהמ"ש הנכבד קמא, התעלם כאמור מדברי ב"כ המאשימה בהקשר זה, במהלך הטיעונים לעונש ובכך שגה".

ו.          והעיקר, הסניגור טוען כי "ביהמ"ש הנכבד קמא שגה משלא נתן המשקל הראוי לעדויות ההגנה הרבות והמרגשות שניתנו הן באמצעות עדי הגנה שהעידו בפועל לרבות אשת המערער, והן באמצעות עדי הגנה רבים שמכתביהם הוגשו בהסכמה לבית המשפט קמא. עדויות רבות ותומכות אלו מחזקות את המסקנה כי המדובר במערער נורמטיבי וחיובי בכל הרמות האפשריות שהנזק שעלול להיגרם לו במידה ויורשע, לא כל שכן אם ישלח למאסר הינו קטלני ובלתי הפיך מבחינתו ומבחינת משפחתו כמפורט בנסיבות האישיות המיוחדות".